מהי מדיטציה ?
מדיטציה היא טכניקה עתיקה של תרגול מנטלי שמטרתו לפתח ריכוז, להשקיט את תכני ההכרה המשתנים ולהביא את האדם ליכולת ראייה צלולה ובהירה. תרגול מתמיד של מדיטציה מוביל לראיה בהירה של המציאות, ועקב כך ובמקביל מאפשרת רווחה וויסות רגשיים, חופש בחירה ויכולת פעולה מדויקת בעולם.
המדיטציה הינה תרגול אישי, שהאדם עושה עם עצמו ולמול עצמו. בניגוד לדעה הרווחת, זו לא מנוחה והרפיה, אלא תרגול מנטלי של נוכחות וערות המצריך מאמץ. בתרגול אנו עובדים עם תשומת הלב ומחזקים אותה כמו שמחזקים שריר בחדר כושר. ככל שנצליח לתרגל כראוי, בהתמדה ולאורך זמן (סוטרה 1.14 מתוך היוגה סוטרה של פטנג'לי), כך שריר תשומת הלב שלנו יתחזק.
מקור המדיטציה הוא בארצות המזרח הרחוק השונות, כמו סין והודו, המדיטציה מוזכרת בכתבים הינדים עתיקים כגון האופנישדות, היוגה סוטרה, הבהגוודגיטה ועוד.
מדיטציה על פי היוגה
לפי מסורת היוגה, המדיטציה היא תהליך פיתוח ועבודה עם היכולות של ההכרה- יכולת מיקוד תשומת לב, יכולת הבחנה, יכולת זיהוי ויכולת חשיבה. פיתוח יכולות אלה, יישום שלהן, ובסופו של דבר התוצאות המתקבלות כתוצאה מן היישום.
ההכרה היא המכשיר האנושי שבעזרתו אנו קולטים מידע, מעבדים אותו ומוציאים פעולה אל העולם. לכן כדאי לנו שההכרה תהיה צלולה ובהירה, כך נוכל לעשות תהליכי חשיבה ועיבוד מידע ולפעול ביעילות בהתאם לסיטואציות השונות שאנו פוגשים בחיינו. ההכרה מחוברת לחושים, תופסת את מה שנאמר, יודעת לחשוב ומאפשרת לנו לשאול שאלות ולפעול בעולם. חשיבה מכל סוג שהוא תמיד עוברת דרך ההכרה והיא המכשיר שבעזרתו אנו רוכשים ידע. נרצה שהכלי הזה יהיה מכויל ובמצב תקין, כך הוא יראה לנו את הדברים כפי שהם (ולא פרשנות שלנו על הדברים הנסמכת על ידע קודם).
הטקסט המרכזי של היוגה, שנקרא "היוגה סוטרה של פטנג'לי", מתאר את שלבי המדיטציה כתהליך של ייצוב והשקטת ההכרה. כאשר ההכרה תהיה יציבה ובהירה, נוכל להסתכל בעזרתה על עולם התופעות ועל העצמי ולקבל ידע נכון (vidya) על טבע המציאות ועל טבעינו האמיתי. היוגה מאמינה שידע זה יאפשר לנו לחיות ולפעול מתוך מודעות וישחרר אותנו מסבל. למעשה, הידע הנכון יאפשר לנו לשוב לטבענו האמיתי שהוא מודע, קבוע ורוחני.
המדיטציה המתוארת ביוגה סוטרה (בפרק 3 סוטרות 1-4 ) היא הדרך שלנו לעבוד עם ההכרה כדי לנקות אותה מרעיונות ורשמים קודמים ולהביא אותה למצב שקט (samadhi), כך בכל פעם מחדש כשנפנה את ההכרה אל העולם נוכל לראות את המציאות כפי שהיא, במקום לראות את הרעיונות הקודמים המתנים אותנו ומבוססים על התנסויות העבר.
ניתן לדמות את ההכרה למכשיר דרכו אנו מסתכלים על העולם ואותו נרצה לנקות. למשל אם ננקה את משקפיים שלנו נראה יותר בבהירות את העולם, או כאשר האגם יהיה צלול נראה יותר טוב את הקרקעית, או כאשר עדשת המצלמה תהיה נקייה, המצלמה תוכל באמת לשמש בתפקידה ולשקף בבהירות את המראות שהיא מצלמת.
השלב הראשון בעבודה עם ההכרה הוא עבודה עם מיקוד תשומת הלב
תשומת הלב היא הדבר היחיד שבאמת יש לנו שליטה עליו וניתן לתרגול. תרגול מיקוד באובייקט אחד הוא תרגול שבו אנו מכוונים את תשומת הלב שלנו לאובייקט מסוים. בכל פעם שעולים מסיחים בשדה ההכרה שלנו, נשחרר את ת"ל מהמסיחים ונחזיר אותה אל האובייקט. האובייקט יכול להיות כל דבר- הנשימה שלנו, נר, מנטרה, או כל אובייקט אחר. בתרגול זה אנו מחזקים את יכולת מיקוד ת"ל שלנו (ממש כמו לחזק שריר, כפי שהזכרנו בתחילת המאמר). בהכרה מופיע האובייקט האחד שת"ל מכוונת אליו, ושאר הרעשים נמוגים ושוקטים. התוצאה של מיקוד באובייקט אחד היא שגלי ההכרה שוככים והשקט גדל.
תרגול זה נקרא דהרנה (dharna) (סוטרה 3.1), זהו האיבר השישי של אברי היוגה ביוגה סוטרה לפטנג'לי. משם יתפתח באופן ספונטני מצב מדיטטיבי, דהיאנה (dhyana) (סוטרה 3.2), ומשם תתפתח יכולת ראיה בהירה הסמדהי (samadhi) (סוטרה )3.3, שלושתם יחד נקראים סמיאמה (samyama) (סוטרה 3.4), כאשר ההכרה בסמיאמה והיא מכוונת לאובייקט מסוים, היא תוכל לראותו כפי שהוא ולקבל עליו ידע וחכמה, (סוטרה 3.5).
השלב השני בעבודה עם ההכרה הוא מיינדפולנס- התבוננות רחבה
מיינדפולנס הינו תרגול קשוב של התבוננות רחבה והבחנה בעולם התופעות הפנימיות והחיצוניות, כל מה שעולה מסביבנו ובהכרתנו מרגע לרגע. תרגול זה הוא תרגול של פיתוח יכולת הבחנה. לא משנה איזה תוכן עולה, מה שמשנה זה שאנו מצליחים להבחין בו. כל התופעות יכולות להתקיים, אנו רק מתאמנים בהבחנה. המיינדפולנס מביא אותנו ליכולת להבחין בכל האובייקטים מהגס ועד למעודן, מחשבות, תחושות ורגשות.
השלב השלישי בעבודה עם ההכרה הוא חקירה
בשלב זה נרצה לחקור ולקבל ידע ותובנה לגבי הטבע של הדברים שהבחנו בהם (בשלב המיינדפולנס), ולגבי טבע העצמי המבחין. הידע הוא שהדברים הם זמניים, חולפים, משתנים והם שונים ממני המבחינה בהם. מתוך החקירה נוכל לקבל ידע על האני המודע, הקבוע והמבחין, אל מול הנדידה של ההכרה והשתנות החיים. ממקום זה, יציב וקבוע, נוכל לבחור בפעולה הנכונה והמועילה, ובעקבות זאת חופש הבחירה בחיינו יגדל והסבל יצטמצם. בשלב זה תתבסס בנו ידיעה שכל מה שקורה במערכת הפיזית-מנטלית (כמו למשל חרדה, חוסר ביטחון או עצב), לא משפיע עלינו, מודעות קבועה ורואה. הפעימה המשתנה של החיים תמיד תמשיך להיות אך היא לא תשפיע על הקבוע/ המתבונן/ הרואה/ האני המודע.
מדיטציה של דמיון מודרך
מדיטציה של דמיון מודרך היא טכניקת מדיטציה שמבוססת על בנייה. מטרתה היא בניית דפוסי חשיבה ותגובה ע"י יצירת קשרים עצביים חדשים במוח. בעזרת העבודה עם הדמיון, נוצרים קשרים אלה, כחלק מתהליך של החלמה וריפוי.
בדמיון מודרך נרצה ליצור אפקט מסוים במערכת הפיזית מנטלית, לדוגמה:
- נדמיין מקום בטוח ונעים- ליצירת תחושת ביטחון.
- נדמיין משהו שאנו אוהבים- ליצירת אפקט של התרחבות ונועם.
- נדמיין מקום מרגיע- ליצירת אפקט של הרגעה והשקטה.
- נדמיין תנועה- כאשר לא ניתן להניע איבר מסוים.
תרגול הדמיון המודרך מפתח קשרים עצביים חדשים במוח ונוצר האפקט המבוקש במערכת.
המנגנון הקוגניטיבי העומד בבסיס מדיטציה של דמיון מודרך הוא טיפוח (בהוונה), בנייה ותמיכה של דפוסים חדשים שיכולים להיטיב עם האדם ולשפר את תפקודו ורווחתו.
הקשר בין מדיטציה למחקרים מדעיים שונים
בעבר הרישים (רואים/ חכמים) הקדמונים חוו התנסות ישירה בתרגולי המדיטציה השונים והבינו את עצמת השפעתה על המערכת הפיזית-מנטלית האנושית. הם חקרו וגילו את המדיטציה והשפעותיה המיטיבות, ללא הטכנולוגיות של המכשור הרפואי הקיים בתקופתנו, אלא ע"י התבוננות.
כיום קיימים מחקרים מדעיים המאששים את השפעות המדיטציה על המוח ועל תפקודי ההכרה השונים.
למעשה, אם נחשוב על כך, זה הגיוני. לכל דבר שאנו עושים, אומרים או חושבים יש ייצוג במוח, ועל כן כאשר נתרגל ריכוז, פיתוח הבחנה, מאמץ במדיטציה אנליטית של חקירה או דמיון מודרך, טבעי הדבר שתהיה לכך השפעה מוחית והכרתית.
באנליזה של מספר גדול של מחקרי הדמיה תפקודית, נמצאו אזורים ספציפיים שמופעלים או מדוכאים בזמן מדיטציה, חלקם משותפים לכל סוגי המדיטציות שנבדקו וחלקם ייחודיים לכל סוג מדיטציה.
ובנימה אישית, כמתרגלת ההולכת בדרך היוגה, הדבר החשוב לעניות דעתי בתרגול המדיטציה הוא השפעתו על הרווחה המערכתית הפיזית והנפשית שלנו, על הידע המתקבל כתוצאה מהחקירה ועל יכולתנו ליישמו בחיי היום יום. בעקבות תרגול מתמשך ולאורך זמן נוכל לראות את השפעותיה ופירותיה המיטיבות של המדיטציה בכל תחום בחיינו, ובמקביל את צמצום הסבל.
עצם הנהירה של המערב אחר טכניקות וידע קדום זה, שפותחו טרם זמנו של המחקר המדעי המודרני, מוכיח שאכן התרגול ישים ועוזר בהתמודדות עם אתגרי החיים השונים ובפיתוח מודעות. בעזרת המודעות המתפתחת, יוכל האדם לפעול פעולות מיטיבות ומועילות שייקחו אותו אל עבר הגשמה עצמית.
