דחק הוא מונח המציין תחושת מצוקה הנובעת מפגיעה במצב האיזון של האורגניזם החי, במקרה שלנו של האדם.
המאפיינים של מצב דחק (עקה בעברית) או סטרס, הוא חוסר שליטה וחוסר ודאות לגבי הסיטואציה.
האדם חש שקיים איום על חייו או על חיי יקיריו והדבר מאיים על שלמותו הפיזית ו/או הנפשית.
במצבי דחק קיים מנגנון פיזיולוגי המתבטא בהפרשת הורמוני דחק (אדרנלין וקורטיזול) הגורמים לתסמינים ספציפיים בגוף ובנפש. התסמינים שיופיעו: הגברת קצב הלב, נשימה שטוחה, הרחבת אישונים, הזרמת דם לפריפריה.
בזמן דחק המערכת של הגוף פועלת באופן אוטומטי על מנת לשרוד, המערכת הסימפתטית מופעלת והתגובות שייווצרו הן: הילחם/ ברח. הגוף מכין עצמו ללחימה או בריחה ולכן ההורמונים מופרשים ומתרחש תהליך של התגייסות השרירים הגדולים בגוף. לעיתים תהיה קפיאה במקום עקב ההלם. במצב של קפיאה תהיה הפסקה של תנועה, קפיאה במקום, דריכות וחוסר יכולת לפעול או להגיב.
מצב נוסף של המערכת יכול להיות קריסה, המערכת קורסת, האדם יתעלף וטונוס השרירים יהיה נמוך ביותר.
אם נלחמנו/ ברחנו האנרגיה שמצטברת בגוף מגיעה לפורקן והורמוני הסטרס משוחררים מהגוף, אם לא נלחמנו/ ברחנו האנרגיה נאגרת בגוף ומתחילה לייצר נזק.
כלים מעולם היוגה בהם נוכל להשתמש במצבי דחק
כלים להרגעה עצמית:
- השתרשות וקרקוע – להביא את ת"ל למגע הגוף עם הקרקע (כפות רגליים בעמידה, אגן בישיבה, כל הגוף בשכיבה) ולדמיין את הגוף מצד אחד שוקע ונתמך על ידי הקרקע ומצד שני מעט הודף את הקרקע
- מגע בגוף – כדי לעורר את המערכת הפרופריוצפטית
- מגע עמוק, לעסות את חלקי הגוף ולהנכיח אותם
- טפיחות על הזרועות, רגליים, בית חזה, צידי צלעות וגב תחתון
- מגע של ליטוף, פשוט להעביר מגע מלטף של משיכות עדינות לאורך הגפיים והכתפיים
- חזרה אל הבית הפנימי – יד על הבטן, יד על הלב ות"ל למגע כפות הידיים בגוף ולתחושה הפנימית
- שימוש במודרה – ידיים במודרת הרחם, לשון צמודה ברכות אל החך העליון ותשומת לב לתחושה
- נשימה איטית ועמוקה בדגש על נשיפה דרך הפה בשפתיים עגולות (כמו דרך קשית)
- שימוש בקול – שימוש בהוצאת קול עם הנשיפה לדוגמה: אוו… מממ… ששש… ססס…
- ערסול ונדנוד – תנועה מעודנת של הגוף שמאפשרת הפרשת חומרים מיטיבים כמו אוקסיטוצין ואנדורפינים (תנועת הערסול מחקה תנועות של תינוקות המבקשים להרגיע עצמם)
- התחקות אחר תנוחות ותנועות של תינוקות כמו "happy baby pose", או "תנוחת הזיקית" תנוחות אלה מאפשרות למערכת העצבים להיזכר בנוכחות ראשונית, שקטה וסקרנית
- תיאום תנועה ונשימה – כאשר אנו מתאמים תנועה עם נשימה נוצר מיקוד, ריכוז ורגיעה, אין אנו יכולים לחשוב על שום דבר אחר
כלים לניתוב ופריקת האנרגיה החוצה:
- לאפשר לגוף לפרוק באופן אוטומטי את מה שהוא צריך, אלה הם סימני פריקה, צריך רק לקבל אותם ולתת להם מקום וזמן – אולי תעלה נשימה עמוקה ספונטנית, רעד קל, פיהוק, זעה חמה, קרקוש בטן, גלי חום, עור ברווז. אלו הם סימנים שהורמוני הסטרס מתחילים להשתחרר. יתכן שיעלו דפיקות לב, נשימה קצרה ומהירה או איטית ושטוחה, הלסתות יהיו קפוצות, תחושת כיווץ או כאב באזור הלב, כאב בטן ובחילה. נוכל להבחין בתחושות ולהבין שהן תופעות נורמליות ולתת להן זמן להתרחש ולהסתיים.
- הבחנה בתחושות הפיזיות בעזרת הכוונת ת"ל ללא שיפוט וללא התערבות – נוכל להבחין בכל מה שעולה כל פעם בתחושה אחת או בתוכן הכרה אחד. נבחין בתחושות הפיזיות, במחשבות, ברגשות, במושאי החושים הנקלטים דרך החושים כמו צלילים/ ריחות ו"נשיים" (ניתן שם) כל פעם למה שעולה בהכרה. עצם ההבחנה מאפשרת למערכת להירגע, כיוון שאנו מפעילים את הנאו קורטקס, החלק החושב והמבחין במוח שנכנס לפעולה, ההפעלה שלו מווסתת ומאזנת את המערכת הרגשית.
- עבודה עם השרירים הגדולים – בעת מצוקה מופרשים הורמוני סטרס דרך הדם לשרירים, השרירים מתמלאים בדם, מתכווצים ומוכנים להילחם או לברוח, כאשר אנו עובדים על השרירים הגדולים (כמו בתנוחת הגיבורה, בברכה לשמש או כל מנח עמידה שמאפשר עבודה עוצמתית) אנו מאפשרים למערכת פריקה של האנרגיה שהצטברה בגוף.
- ניעור של הגוף – נוכל לנער את הזרועות, את הרגליים ולנתב את האנרגיה לתנועה.
- שימוש במשאבים פנימיים וחיצוניים – משאב הוא כל דבר שתומך בנו ואנו יכולים להיעזר בו כדי לווסת את עצמנו. זה יכול להיות מפגש עם אדם קרוב, משפחה או חברים. ניתן גם ליצור מגע בחפץ מסוים, חיבוק וליטוף בעלי חיים, או כל פעילות אהובה על האדם. משאבים פנימיים יכולים גם להיות דימוי של מקום שמעורר רווחה והתרחבות, תרגול ושימוש מיטיב בת"ל.
נרצה לקרקע את המשאבים בגוף, לדמיין את התחושה שהמשאב נותן לנו (חום, זרימה, התרחבות, כיווץ) ולראות מה קורה בגוף ובנפש.
- חיקוי והשראה – נרצה לדעת שמתח וחרדה כמו גם שמחה והתרחבות הינם מודל לחיקוי: כאשר אני בקרבת אנשים יותר מווסתים זה מאפשר לי לווסת את עצמי ובמקביל בעצמינו נוכל להיות מווסתות ולהוות השראה לסובבים אותנו.
תרגולים לפיתוח מודעות:
בתהליך היוגה אנו מפתחים מודעות ורוכשים ידע, לפיתוח המודעות יש שלבים שונים:
- השקטת וניקוי ההכרה – בתרגול של מיקוד באובייקט אחד אנו ממקדים את ת"ל אל האובייקט ומוותרים על המסיחים. כתוצאה מתרגול זה גלי ההכרה שוקטים, ההכרה מתבהרת וניתן לראות דרכה.
- מה נרצה לראות? בתרגול פיתוח יכולת הבחנה (מיינדפולנס) אנו רוצים לפתח את היכולת להבחין בכל עולם התופעות, גם בזה הגס הנקלט מבחוץ דרך החושים, וגם בזה המעודן העולה מבפנים כמו תכני ההכרה המשתנים (מחשבות ורגשות).
- מדיטציה אנליטית לרכישת הידע – השלב הבא הוא הוצאת הידע מתוך תרגול ההבחנה. בתרגול ההבחנה ראינו שהכל חולף ומשתנה אך גם נוכחנו לדעת שיש לנו האפשרות לראות את ההשתנות התמידית הזו, הרואה תמיד שם, קבוע ורואה ותמיד ניתן להתבסס בו. כלומר, אנו מבינים שיש שני אלמנטים המרכיבים אותנו – רואה ונראה. בתרגול זה אנו רוכשים ידע מבחין, המבחין בין עולם התופעות המשתנה לבין הרואה הקבוע והנצחי. זה הידע שהתרגול היוגי מכוון אותנו אליו.
- התבססות ברואה – נוכל להוריד את התכנים הגואים ושוככים בהכרה (לוותר על הרשמים) ולראות שהראייה ממשיכה ללא תלות בתכנים העולים ויורדים בהכרה. ברגע הזה מתקבלת ה"חכמה" או ה"ידע" מי אנחנו באמת. ידע זה יקר מפז והוא המכונן והמשנה את חיינו.
מרגע זה נוכל לאפשר לכל דבר להתרחש בהכרתנו, נוכל לחוש את כל קשת הרגשות ולהבחין בכל קשת הרשמים ורק להמשיך לראות, להיות בראייה. מתוך הראייה הבהירה שהובילה לידיעת העצמי נוכל להתחיל לפעול פעולות מיטיבות ומועילות.
למה חשוב לנו להיות מווסתים.ות? ומדוע חשוב לפתח מודעות?
בשפת היוגה הוויסות הינו מצב המתבטא בגוף, באנרגיה ובהכרה בידע ובהגשמה.
זוהי למעשה היכולת שלנו להיות נוכחים במקום של אמצע, מקום ניטרלי שאינו מושפע מתכני ההכרה המשתנים- רגשות, מחשבות ותחושות.
כאשר רבדי האדם השונים נמצאים בוויסות, ומודעות מתפתחת, האדם יהיה בשוויון נפש, ממקום זה מתפתח חופש הבחירה.
כאשר ההכרה שלי היא השולטת בי על תכניה המשתנים והזמניים, הפעולות שלנו יהיו אוטומטיות ללא מודעות. כאשר המקום הרואה והמודע, הוא זה השולט והמוביל אותנו, פעולותינו תהיינה מודעות ומוכוונות להיטיב ולהועיל על פי הסיטואציה הספציפית בה אנו נתונים.
הפעולות שלנו הן אלה שמעצבות את חיינו ולכן הוויסות בכל הרבדים שמאפשר הכרה בהירה, ראיה מבחינה, חופש הבחירה ואת הפעולה המועילה, כל כך חשוב.
הגשמה
ויסות זה, בכל הרבדים, מאפשר לנו להגשים את תכליתנו.
מהי תכליתנו? על פי היוגה כל דבר בנוי משני אלמנטים – אלמנט משתנה וזמני (פרקריטי/ הנראה/ עולם התופעות) ואלמנט קבוע (פורושה/ הרואה/ אלמנט קבוע מודע ונצחי). נרצה שהמקום המודע ינהיג את חיינו ויכוון אותם כיוון שהוא קבוע ורואה. כאשר האדם מגלה מקום זה של ראייה ומתבסס בו, הוא למעשה מגשים את תכליתו. הוא מגלה מי הוא באמת. האדם הינו אלמנט נצחי, מודע ומלא בנועם.
גם למערכת (גוף, אנרגיה והכרה) יש תכלית והיא שואפת להגשים את עצמה. המערכת האנושית מגשימה את עצמה על ידי כך שהיא פועלת, משתנה, מייצרת סיטואציות ומאפשרת לרואה לגלות את עצמו, ועל ידי תמיכה בקיום שמטבעו מתפתח ומתגשם. על כן, הפעולה והיצירה בעולם כל הזמן ממשיכות ומאפשרות שני דברים: 1. את גילוי הרואה. 2. מממשות את התמיכה בקיום.
נזכור שאנו מתחילים.ות קודם כל מהמקום הגס, לווסת את המערכת שלנו בעזרת תנועה, נשימה ושימוש נכון בת"ל ורק אחר כך נוכל לעבור הלאה לשלבים המעודנים יותר כמו פיתוח מודעות ורכישת ידע שמאפשרים לנו להגשים את תכליתנו בעולם זה.
אדם שאינו חי מתוך הגשמה ומנוהל על ידי תכני הכרתו המשתנים והזמניים, פועל פעולות שאינן בהכרח מועילות ומיטיבות לעולם. נראה לעיתים אנשים כאלה מצויים במצב של דיכאון וחרדה. אך אדם שחי מתוך הגשמה יחוש חיוניות, שמחה, סיפוק, שביעות רצון, חמלה לזולת וידע כיצד לפעול כדי לתמוך בעצמו ובכל הסובב אותו, אדם זה לפי היוגה, סיים את גלגוליו וישתחרר בבוא העת ממעגל הלידה והמוות, או שניתן לומר, שהוא כבר משוחרר.
