השאיפה אל הטוב
פילוסופיית היוגה מלמדת אותנו שהאדם תמיד מחפש ושואף אל עבר הטוב. אם נסתכל על יום אחד בחיינו נוכל לראות שמהרגע שאנו קמים בבוקר עד שאנו הולכים לישון אנו נעים אל עבר הטוב. קר לנו- אנחנו מתכסים, כואבת לנו הברך- אנחנו מזיזים אותה, אנחנו רעבים- אנחנו אוכלים, לא נעים לנו עם אדם מסוים- אנו נמנעים, משעמם לנו – נמצא פעילות שתענה על הצורך של עניין, ויש עוד המון דוגמאות.
השינוי הקבוע
הרישים (חכמים) היוגים שאלו עצמם אם האדם שואף לטוב מדוע איננו מצליחים להשיג טוב קבוע? היוגה טוענת שזה מפני שאנו מחפשים את הטוב במקום שהוא משתנה מטבעו, ואם הוא משתנה, הוא לא יכול להישאר טוב קבוע. סיבה נוספת לאי היכולת להשיג טוב קבוע היא מפני שיש לנו "אי ידיעה" לגבי המציאות, היוגה קוראת לזה – אוידיה (Avidya). ידע שלא מבחין בין עולם התופעות המשתנה לבין משהו אחד שהוא תמיד קבוע.
מכאן מגיעה ההבנה שהסבל הוא בלתי נמנע בחיינו, מכיוון שהכל בשינוי תמידי, תמיד הנעים יסתיים, ותמיד נחווה רגעים לא נעימים בחיינו.
היוגה מסבירה לנו שאם נתלה את האושר שלנו בדברים חיצוניים, טבעם להשתנות ולחלוף ולכן הסבל יגיע. תקופה כמו היום ממחישה לנו את זה בצורה ברורה, וממחישה למה יש צורך בדרך כמו דרך היוגה.
היציבות המדהימה (והמדומה) הייתה מקור לטוב המון שנים, אך הנה הגיעה המלחמה וטרפה את הקלפים בצורה הכי עמוקה שיכולה להיות כפרטים וכחברה. אנו שואלים את עצמינו היכן השיגרה שבנינו בעמל כה רב? תלינו את הטוב בתחושת הביטחון, בשגרה, בעבודה, במגורים, בזוגיות עם שעות מאוד ברורות, במערכות יחסים וכעת הכל משתנה. השגרה הבטוחה והיציבה התערערה.
ההבחנה בין המשתנה לקבוע
החיים עצמם מראים לנו שהכל זמני וחולף, אך לפי היוגה יש משהו אחד קבוע ובלתי משתנה, שם נוכל למצוא את הנועם התמידי (Ananda), מקום שלא תלוי בדבר, לא נגוע, לא תלוי בהשתנות המתמדת של החיים (עולם התופעות, Prakriti), זוהי המודעות שלנו (הרואה, העד, Purusa).
הסיבה לסבל שלנו היא אי הידיעה (Avidya). מהי אי ידיעה? אי ההבחנה בין המשתנה (Prakriti) לקבוע (Purusa), וכל עוד אנחנו לא מבחינים ביניהם, נחווה סבל.
מה שנוכל לעשות זה להסתכל על מה אנו חשים כרגע. התחושות והרגשות שלנו הן חלק מהחיים, הן בלתי נמנעות, והן תוצר של הידע הקודם שלנו והתנסויות החיים שלנו. נוכל לשאול את עצמינו תוך כדי התבוננות, מי רואה את התופעות המשתנות? למעשה היוגה טוענת ש"הרואה" הזה הוא האני האמיתי.
אז היום במצב של איום על החיים שלנו נוצרות תגובות של כיווץ: פחד, חרדה, חוסר בטחון ודאגה. הרגשות האלה הן בלתי נמנעות, נאפשר לעצמינו להרגיש את כל קשת הרגשות… כל רגש הוא בסדר, הוא בלתי נמנע והוא מבוסס על הידע שיושב אצלינו במערכת. הרגשות האלה מראים לנו שיש דברים שיקרים לנו, שיש הרבה דברים שאנחנו אוהבים/ות. אנחנו אוהבים/ות את החיים, את הקרובים אלינו, את העבודה שלנו, אוהבים את השגרה שלנו. הפחד והחרדה נובעים מתוך מקום של אהבה.
מה משמעות ידע קודם?
ההכרה שלנו היא כמו בריכה, בריכה של ידע. כל החיים שלנו אנחנו מתנסים, צוברים חוויות והתנסויות שנצברים בצורה של ידע. הידע הזה נרשם בהכרה ומקוטלג אצלינו לשלוש קטגוריות: טוב, רע וניטרלי.
ברגע שסיטואציה חיצונית או פנימית נכנסת לבריכת ההכרה שלנו, מיד נוצרת תגובה פנימית המבוססת על הרשמים בהכרה (על ה- Vasana). כמו שכאשר אבן נזרקת לבריכה, מיד ישפריצו מים, אז מבריכת ההכרה שלנו יושפרץ ידע. מיד תהיה תגובה של כיווץ או התרחבות על סמך הידע/רושם (Vasana) שנמצא אצלינו במערכת.
אם הידע על הדבר שנכנס להכרה שלנו מקוטלג אצלנו כטוב, תהיה תגובה של התרחבות, השתוקקות ותנועה אל עבר(Raga). אם הידע שנכנס לבריכת ההכרה שלנו מקוטלג אצלנו כרע, תהיה תגובה של דחייה והימנעות(Dvesa).
השאלה היא כיצד אנו פועלים למרות הכיווצים וההתרחבויות במערכת שלנו, והאם יש לנו חופש בחירה כיצד לפעול?
היוגה מלמדת אותנו שהפעולות שלנו יוצרות את החיים שלנו, ולא המחשבות והרגשות שלנו. אנו יכולים לחשוב עד מחר על חדר כושר, אם לא נלך להתאמן בפועל, לא נתחזק. אנו יכולים לחשוב על להיות משפחתיים בתקופה זו, אם לא נפעל בצורה משפחתית, נשחק עם הילדים, נבשל יחד, נטייל יחד, לא תיווצר משפחתיות.
לפי היוגה הפעולות מתחלקות לפעולה אוטומטית ופעולה מודעת.
פעולה אוטומטית היא פעולה שמבוססת על הרגשות שלנו ללא המקום המודע, פעולה שנובעת מתוך הכיווץ או ההתרחבות. פעולה כזו מייצרת הטבעה הנקראת (Samskara), הטבעה זו הינה תוצאה של הדפוסים האוטומטיים שלנו, פעולות אלו לא תמיד יהיו מיטיבות ומועילות לסיטואציה הנוכחית.
בתוך המצב הזה, נרצה לשאול את עצמינו מהן הפעולות המועילות שאנחנו יכולים לעשות כרגע? פעולה מועילה היא פעולה בהתאם לסיטואציה. אם נסתכל באמצעות הכרה בהירה על הסיטואציה, נוכל לפעול לפי מה שנכון כרגע. תמיד נוכל לשאול את עצמינו: מהי מטרת הסיטואציה ולפעול בהתאם.
ראשית נראה את הכיווץ שעולה אל מול הדברים, נראה שזה גורם לנו להימנע או להדוף, ונשהה את הפעולה האוטומטית. עצם ההתבוננות על התחושות הפנימיות והשהייה, מביאה מודעות אל הרגע, והיא זו המייצרת את חופש הבחירה. לאחר מיכן נוכל לשאול את עצמינו מהי מטרת הסיטואציה ומהי הפעולה המועילה שנוכל לעשות בזמן כזה?
ראשית נווסת את עצמינו
נוכל לטפח את המערכת שלנו: הגוף, האנרגיה וההכרה. נטפח את המשפחה, הבית, הגינה. ראשית אנו מווסתים/ות את עצמינו… על מנת שנוכל לתמוך באחרים ובסביבתנו. כשנביא מודעות ליום יום נראה שבעזרת הפעולות המודעות והמועילות אנחנו נתמכים וגם הסביבה שלנו ניתמכת. וכל זאת רק כי הסתכלנו פנימה, השהנו, הבחנו, ראינו, ובחרנו מתוך חופש.
למה חשוב לתרגל יוגה בתקופה זו
התרגול בתקופה זו יראה לנו יותר קשה, התקופה הזו היא תקופה שדורשת יותר מאמץ בתוך התרגול וגם בהתנהלות היומיומית, ההכרה שלנו יותר תזזיתית או עצובה וקהה, אך בתקופות קשות התרגול מוביל לרווח ולרווחה גדולים יותר. כאשר נתאמן בחדר כושר עם משקולת של עשרה קילו יהיה לנו קשה יותר באימון מאשר עם משקולת של שני קילו אך השריר שלנו יתחזק יותר. אנו נדרשים לתת יותר מאמץ בתרגול, אך דווקא תרגול בתקופה כזו יחזק לנו את שריר תשומת הלב ויעזור לנו לפתח מודעות אל מול מה שאנו פוגשים/ות בתוכנו ומחוץ לנו. התרגול יכול להביא מזור וריפוי בתקופה זו, הקלה פיזית ורגשית, תנועתיות שתזרים את הפראנה בגוף, והשקטה הכרתית.
נוכל לראות שהרבה דברים השתנו אך יש דבר אחד שלא השתנה, היכולת שלנו להיות מודעים/ות לדברים. המקום הרואה (Purusa), המקום היציב הקבוע והבלתי משתנה, הוא שם כל הזמן בעבורנו, עלינו רק לגלות אותו.
בתקווה שננוע אל עבר הרווח שבין התגובה הפנימית לפעולה ונייצר חופש בחירה בפעולות מיטיבות ומועילות על מנת לתמוך בעצמינו ובסובבים אותנו באשר הם.
אוהבת, יעל
